בְּלַיְלָה אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם כְּבָר לָבְשׁוּ פִּיגַ'מוֹת, יֶלֶד בְּשֵׁם אֲרִיאֵל עוֹד בָּנָה מִגְדָּלִים מִקֻּבִּיּוֹת.
"אֲבָל אֲנִי עוֹד לֹא עָיֵף!" צָעַק וְהֵנִיף קֻבִּיָּה בָּאֲוִויר.
פִּתְאֹם, מִתּוֹךְ אֲרוֹן הַבְּגָדִים, יָצָא נָמֵר קָטָן עִם פִּיגַ'מָה מְפוּסְפֶסֶת וְעֵינַיִם חֲצִי עֲצוּמוֹת.
"שָׁלוֹם…" פִּיהֵק הַנָּמֵר, "אֲנִי טִיגִי, הַנָּמֵר שֶׁל הַלַּיְלָה. בָּאתִי לִבְדּוֹק אִם אַתָּה מוּכָן לִישׁוֹן."
אֲרִיאֵל צָחַק: "נְמָרִים לֹא יְשֵׁנִים, הֵם שׁוֹאֲגִים וּמְשַׂחֲקִים!"
טִיגִי פִּיהֵק שׁוּב: "גַּם נְמָרִים צְרִיכִים לִטְעֹן אֶת הַכּוֹחוֹת שֶׁלָּהֶם. מָחָר אֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לְטַיֵּל יַחַד בְּיַעַר הַחֲלוֹמוֹת… אֲבָל רַק אִם תִּישַׁן."
"יַעַר הַחֲלוֹמוֹת?" שָׁאַל אֲרִיאֵל, עֵינָיו נִפְקְחוּ לָרְוָחָה.
"כֵּן," לָחַשׁ טִיגִי, "יֵשׁ שָׁם פַּרְפָּרִים זוֹהֲרִים, עֵצִים שֶׁמְּסַפְּרִים סִפּוּרִים… אֲבָל רַק מִי שֶׁיָּשֵׁן – מַגִּיעַ לְשָׁם."
אֲרִיאֵל קָפַץ לַמִּטָּה, עָטַף אֶת עַצְמוֹ בַּשְּׂמִיכָה, וְלָחַשׁ: "קָדִימָה טִיגִי, נִפְגָּשׁ שָׁם!"
מוּסַר הַשְׂכֵּל:
לִפְעָמִים, הַשֵּׁנָה הִיא הַדֶּרֶךְ לָעוֹלָם הֲכִי קָסוּם שֶׁיֵּשׁ – וְלְשָׁם מַגִּיעִים רַק יְלָדִים שֶׁמַּסְכִּימִים לָנוּחַ.
