יוֹנָתָן הָיָה יֶלֶד חָכָם, עִם אֹסֶף מִבְרָשׁוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת – אֲבָל אַף אַחַת מֵהֶן לֹא בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּשִׁמּוּשׁ.
"הַשִּׁנַּיִם שֶׁלִּי נִרְאוֹת בְּסֵדֶר," הוּא הָיָה אוֹמֵר, "מָה כְּבָר יִקְרֶה בְּלַיְלָה אֶחָד?"
אֲבָל בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, מַמָּשׁ כְּשֶׁכִּבָּה אֶת הָאוֹר, נִשְׁמְעָה לְחִישָׁה מִתּוֹךְ הַפֶּה שֶׁלּוֹ:
"קָדִימָה, חַיָּלִים, לָעֲבוֹדָה! הַלַּיְלָה הוּא שֶׁלָּנוּ!"
זוֹ לֹא הָיְתָה לְחִישָׁה רְגִילָה. זֶה הָיָה בַּקְטֶרְיוֹס – יְצוּר יְרַקְרַק, עִם שָׂפָם קָצוּץ וְקַסְדַּת שׁוֹקוֹלָד, שֶׁהוֹבִיל צָבָא קָטָן שֶׁל בַּקְטֶרְיוֹת.
הֵם טִפְּסוּ עַל הַשִּׁנַּיִם שֶׁל יוֹנָתָן, הִשְׁאִירוּ סִימָנִים שֶׁל עוּגִיּוֹת, בָּנוּ מַגְלֵשׁוֹת מִשּׁוֹקוֹלָד, וְשָׂמוּ דֶּגֶל עַל הַשֵּׁן הָאֲחוֹרִית.
אֲבָל אָז… נִשְׁמְעָה דְּפִיקָה.
עַל קְצֵה הַשָּׂפָה שֶׁל יוֹנָתָן הוֹפִיעָה דְּמוּת לוֹחֶמֶת:
תָּמָר, מִבְרֶשֶׁת וָתִיקָה בְּצֶבַע סָגֹל עִם סֶרֶט וָרֹד.
מֵאֲחוֹרֶיהָ צָעֲדוּ שְׁנַיִם נוֹסָפִים:
מִשְׁחַת הַשִּׁנַּיִם בְּטַעַם תּוּת, וְכוֹס הַמַּיִם עִם קֶצֶף מִתְפַּצְפֵּץ.
"מַסְפִּיק!" קָרְאָה תָּמָר.
"בַּקְטֶרְיוֹס, אַתָּה לֹא נִשְׁאָר פֹּה עוֹד לַיְלָה אֶחָד!"
הַקְּרָב הִתְחִיל.

צִחְצוּחִים, קֶצֶף, וְעוֹבְרִים מִצַּד לְצַד – יוֹנָתָן הִתְעוֹרֵר, פָּתַח אֶת הַפֶּה, וְרָאָה אֶת תָּמָר זוֹרֶקֶת אֶת בַּקְטֶרְיוֹס הַיְשֵׁר אֶל הַכִּיּוֹר.
הוּא קָם, חִיֵּךְ, הֵרִים אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת… וְהַפַּעַם בֶּאֱמֶת צִחְצַח.
כָּל שֵׁן, כָּל פִּנָּה. כִּי עַכְשָׁו הוּא יָדַע –
אִם לֹא מְצַחְצְחִים, בַּקְטֶרְיוֹס חוֹזֵר.